השנה היא 1421 ובפירנצה של תקופת הרנסנס ניתן הפטנט הראשון. בתקופה זו נוסדו באיטליה החוקים הראשונים לעידוד חדשנות על ידי מתן הגנה לבעלי מלאכה מקומיים כגון בגילדת ניפוח הזכוכית.
את התקופה האורבנית המפותחת של רומא, דרך ימי הביניים ועד להתעוררות ברנסנס – ניתן לדמות לרכבת הרים.
המטרופולין הפעם שוקק של רומא אשר הפך במאה השביעית לאיי חורבות יחד עם הרס האימפריה – הוביל לתקופה החשוכה של ימי הביניים שהתאפיינה בקשרים לוקאליים ללא הסחר והקדמה של רומא בגדולתה.
אולם סדקי אור ראשונים החלו להיווצר במאה העשירית עם משטר אנרגטי חדש שהחל פושט באירופה המבוסס על אנרגית סוסים, מים ורוח ליצירת עבודה. משטר אשר אפשר גידול דרמטי באוכלוסייה ולידה מחדש של ערים ומסחר אשר אפיינו את הרנסנס.
בקפיצה בזמן של כ-400 שנים קדימה אנו בשנת 1851, שיא המהפכה התעשייתית. פקיד ממשלתי אנגלי שביקר שנה קודם בתערוכה מקומית בפריז – חזר למולדתו עם החזון להפיק לראשונה תערוכה בינלאומית שתמשוך אליה תעשיינים מכל רחבי העולם. תערוכת האקספו הראשונה אי פעם נולדה.
הייד פארק שבלונדון נבחר כאתר לתערוכה והאתגר הראשון היה בתכנון המבנה העצום שיכיל את מאות אלפי המבקרים. מפליא שגנן, כן גנן, הוא זה שהציע את המבנה לתערוכה, איך לא, בצורה של חממה ענקית אשר זכתה לכינוי קריסטל פאלאס. מבנה אשר התבסס על לוחות זכוכית ומסבך פלדה מודלארי, אשר היה שילוב מהפכני שלא נוסה קודם.
אחת הבעיות שעמדו בפני באי התערוכה הייתה איך להגן על המצאותיהם. השוני הרב בחוקים שהונהגו במדינות העולם באותה עת הקשה על השגת הגנה פטנטית במדינות שונות. הצעה שהוצגה בזמן התערוכה על ידי הנסיך אלברט, בעלה של המלכה, הייתה הצורך לייסד מנגנון שיקל על הגנה בינלאומית להמצאות.
באותה תערוכה, אם כך, נזרע הזרע לאמנת פריז להגנה על קנין רוחני אשר נוסדה כ-30 שנה מאוחר יותר. אמנה אשר קיבעה עקרונות חוקתיים למנגנוני הגנה על קניין רוחני אשר כיום מאומצים עלי ידי מרבית מדינות העולם.
בקפיצה נוספת של 400 שנה קדימה אנחנו … בעתיד. מה צופן העתיד לקניין הרוחני? או יותר נכון, איך מנגנוני ההגנה על קניין רוחני צרכים להתאים עצמם לשינויים בטכנולוגיה ובדרך לעשיית עסקים?
הפרדיגמה הקלאסית הישנה של קניין רוחני המבוססת על בעלות ושליטה על ידע תיתכן בהתנגשות עם המודלים החדשים של שיתוף כגון קוד פתוח.
הרעיון לבעלות על פטנט למשך 20 שנה נראה לעיתים מיושן כאשר אורך חיי מוצר הופך למספר שנים או אף חודשים.
האתגרים למנגנוני זכויות הקניין הרוחני, כך נראה, הם חלק מאתגר גדול יותר לרעיון של רכוש בכלל. רעיון העומד בבסיס התיאוריה הכלכלית הקלאסית שצבירת נכסים מהותית לטבע האדם.
לפילוסופים במהפכה התעשייתית – "חופש" בוטא על ידי זכות שלילית למנוע מהאחר. זכות אשר יושמה ברעיון הפטנטי אשר בא למנוע מהאחר מלבצע המצאה ולא בהכרח נותן רשות לבעל הפטנט לנצל אותה.
רעיון זה של זכות לקניין פרטי אשר אפשר למעמד הבורגני באירופה ליצור אלטרנטיבה משפטית כנגד המחויבות העתיקה לכנסיה ולחברה הפאודלית – האם הוא עדיין רלוונטי לעתיד?
—–
פוסט זה מבוסס בחלקו על:
'At Home' של Bill Bryson;
ובמיוחד על: 'The Empathic Civilization' של Jeremy Rifkin.
