הגנה פטנטית היא טריטוריאלית כפי שכבר הוזכר בפוסטים רבים קודמים באתר זה. ולכן, בכדי לקבל הגנה פטנטית במספר מדינות בעולם יש להגיש בקשות לפטנט בכל אותן מדינות.
תלוי במסלול ההגשה שבוחרים, ההחלטה באילו מדינות להגיש בקשה לפטנט מגיעה תוך שנה (תחת אמנת פריז) או תוך שנתיים וחצי (תחת ה-PCT) – מהתאריך שבו בוצעה ההגשה הראשונה של הבקשה לפטנט.
כאשר מגיעים לשאלה באילו מדינות להגיש בקשה לפטנט, יש ראשית לקחת בחשבון את עלויות ההגשה במדינות השונות אשר יכולות להצטבר לסכומים גבוהים.
בקשה אירופית לדוגמא יכול להגיע לכ-5000 יורו, בקשה בסין או ביפן לסכום דומה. בארה"ב ניתן לבצע הגשה של בקשה לפטנט בעלויות יחסית יותר נמוכות (כ-1500$ כלל אגרות הגשה ועמלות עמיתים) בפרט אם זכאים להנחה ששם ניתנת לעסקים זעירים (Micro Entity).
ישנם פרמטרים שונים אשר יכולים להשפיע על עלויות ההגשה, כגון מספר התביעות שבבקשה, כמות הדפים (וכו') – ולכן הפרקטיקה של המשרד היא להציג ללקוחות הצעת מחיר מפורטת להגשות בכדי שניתן יהיה לגבש בין היתר על בסיס עלויות ההגשה, את רשימת המדינות להגשה.
השאלה היכן להגיש בקשה לפטנט גם תלויה בשווקים העיקריים שבהם ההמצאה נשוא הבקשה אמורה להיות רלוונטית. השווקים העיקריים יכולים להשתנות בתלות בטכנולוגיה המוגנת בבקשה. לרוב טריטוריות כגון ארה"ב ואירופה רלוונטיות למרבית המקרים – אולם לעיתים יתכן ומדינות אחרות כגון בדרום-אמריקה והמזרח הרחוק גם חשובות לבעלי הבקשה.
פטנט פעם שהתקבל יכל במרבית המקרים להקנות הגנה לבעליו כנגד מגוון פעולות הפרה הקשורות להמצאה (לדוגמא: יצור, שיווק, מכירה, הצעה למכירה וכו'). לכן, גם אם יש סיכוי שהעתק של מוצר המוגן ע"י פטנט ייוצר במדינה כלשהיא (נניח: סין, וייטנאם, פיליפינים) לא תמיד יש צורך להגיש את הבקשה לפטנט גם במדינות שכאלה כל עוד הן אינן מהוות שווקים למוצר המועתק.
אם נניח שמוצר מועתק במפעל במדינה מסוימת (לדוגמא סין), משווק למכירה לתוך מדינה אחרת (לדוגמא ישראל), אזי יתכן וניתן להסתפק בהגשה של הבקשה לפטנט בישראל בלבד (שם עלויות ההגשה יותר נמוכות) בכדי למנוע נזק מסחרי בגין פעולת הפרה זו.
